טרנספואטרי #4 12/12/16 'הברכיים לא משקרות' / יונתן קונדה

סבבי הפעלה שעשינו:

1.      סבב שם ופעולה > כולם חוזרים ומחקים

2.      סבב ביט תיפוף > כל אחד מצטרף לצליל שלפניו ומוסיף מקצב אחר ושומר עליו לאורך כל הסיבוב

3.      סבב ביט שמות > כל אחד מנגן ומשחק עם השם שלו ויוצר ממנו מנגינה או מקצב כלשהו שמצטרף לכל מה שהיה שם קודם לכן + לפי הסבב כל אחד נכנס לתוך המעגל ונאנח אנחה עמוקה ומוציא מין אהההה [=זה מהות השירה והביצוע, להאנח ולהישפך לתוך טקסט ולתוך הוויה על במה.

4.      סבב ביט רך אחיד > כל אחד ממלא את הריאות אוויר וכשכבר אין לו מקום לנשום לתוכו עוד ואין לו כח להחזיק את האוויר בפנים אז זה שלידו זורק לו מילה והוא צריך לדבר בהשתפכות את כל מה שעולה לו בלב ובראש לזה שלידו עד שהאוויר נגמר. המילה שבה גמר את הקטע שלו הופכת להיות המילה שאיתה יתחיל זה שישאף וידבר אחריו [=זה מהות השירה והביצוע, להאנח ולהישפך לתוך טקסט ולתוך הוויה על במה.

ביצוע וכתיבה וביצוע                                                          

5.      יונתן ביצע קטע ספוקן שלו ('מי כאן?') אבל לא מצאתי אותו ביוטיוב אז שיתפתי קטע אחר (https://www.youtube.com/watch?v=74Y0WVlETCs&t=372s). הקטע הוא שהקטע היה בעצם פעולה. הייתה פעולה כלשהי שהניעה את כל הקטע ועמדה מאחריו.

6.      יצאנו למשימת כתיבה מתוך בחירה של פעולה כלשהי [מבקש / מסרב / מתחנן / שואל / דוחה / מתחמק / מחזק / מצחיק] שהקטע היה צריך להביע. כל הקטעים היו צריכים להתחיל ב-אהההה של אנחה כזו.

7.      עבדנו על חומרים שלנו [גם בסדנא וגם אחריה] ועל הפרדה בין מה שאומרים למה שמבצעים ועל עבודה לסירוגין בינהם.

טרנספואטרי #3 05/12/15 'מה הסיפור שלך?' / צביה מרגליות

תרגיל משחק

כל אחד מבצע במשך 30 שניות [שרצוץ לאחור בטיימר] את מה שהוא עוסק בו במהלך היום. לא אומר את זה אלא משחק את זה.

זלדה

אני רוצה להבין את רצונו של התינוק בסיפור...
אני רוצה להבין את הצורך הזה של נשמתו,
הצורך הקיומי.
לא ההסבר הפסיכולוגי, אלא ההסבר האלוהי,
ההסבר לצורך הלוהט הזה בסיפור.

הסיפור עושה כנראה מתוהו ובוהו עולם,
מבדיל בין חושך לאור
רומז לתינוק שהוא לא לבדו
שיש אלוהים בעולם
האינסופי הזה
המלא דברים לא מובנים...
שיש בו רמזים
לכל האפשרויות של החיים,
לכל ההבטחות בעולם הנגלה
וגם רמז למה שמעבר לנגלה".

(זלדה מישקובסקי שניאורסון: "ציפור אחוזת קסם"- 'רצונו של התינוק בסיפור', עמ' 128(

תרגיל אימפרוביזציה – עבודה על פרטים

לתאר את המטבח בבית שלי רק דרך הפרטים הקטנים, לא תארים ולא קומפלימנטים. דווקא הפרטים הקטנוניים חושפים את האדם והסיפור: רצון חזק ועמוק וכמעט אובססיסי והמעצור הטראגי.

תרגיל כתיבה
לתאר מקום בבית רק דרך הפרטים

נספח
לפני השינה - מוניקה סקס: 
מילים:
תספרי לי סיפור לפני השינה 
כשאת מספרת החיים מקבלים צורה 
משהו קטן על פגישה בשדירה 
על אודישן לסרט, על מה שמישהי אמרה 

תספרי לי סיפור לפני שאישן 
כשאת מספרת מתפזר הענן 
העולם המפחיד הזה קצת פחות מאיים 
תספרי לי סיפור, לפני שאירדם 

לא רואה את סוף הדהרה הזו 
לא מרגיש אדמה מתחת לרגליים 
עוד יום נעלם, היה כלא היה 
אני לא מבין לאן אני לאן אני רץ? 

לאן אני רץ? 

תספרי לי סיפור לפני השינה 
כשאת מספרת החיים מקבלים צורה 

לא רואה את סוף הדהרה הזו 
לא מרגיש אדמה מתחת לרגליים 
עוד יום נעלם, היה כלא היה 
אני לא מבין לאן אני לאן אני רץ?

מפגש טרנספואטרי #2 עם יוסף המספר

על מספרי סיפורים ולמה זה קשור לספוקן
מסַפֵּר סיפורים הוא אומן בהשמעת והצגת סיפורים לקהל מאזינים והוא סב סבי סבו של סבא רבה של משורר הספוקן בן זמננו. תפקידו של המספר קיים מקדמת דנא, בכל תרבויות האנושיות. עוד לפני שהמציאו את התיאטרון או את בית הספר, עוד לפני שידיעת קרוא וכתוב הייתה נפוצה, שימשו מספרי הסיפורים כלי יחיד כמעט להעברת סיפורי עם, אגדות, אמונות ומיתולוגיות להמון. זו בעצם תורה שבעל פה שעוברת מדור לדור לדור. על מנת שיוכלו לזכור את סיפוריהם בעל פה פיתחו מספרי סיפורים שיטות מנמוניקה (עזרי זיכרון) כגון שימוש בחרוזים ובמשקל, לשון נופל על לשון, חזרות, סידור במספרים טיפולוגיים וכדומה. כן פיתחו מספרי הסיפורים שיטות רטוריות על מנת לרתק את קהלם, להפתיע אותו ולרגש אותו. בתרבויות מסוימות נהוג שהמספר שר את סיפורו כעין בלדה ובאחרות נהוג יותר סיפור בפרוזה.  לרוב מספרי הסיפורים נדדו בין כפרים וערים ולפיכך לא יכלו לסחוב ציוד רב. לכן עשו שימוש מועט בתפאורה והשתמשו לשם יצירת דרמה וגילום דמויות לרוב בקולם בלבד ולעתים בתלבושות ועזרים פשוטים ובכלי נגינה קל. בקיצור - ספוקן וורד פרה היסטורי.

יוסף המספר
סיפר על עצמו קצת. אני מסתפק כאן בהפנייה ליוסף המספר המיתולוגי מ'מסיבת גן' של ירון לונדון אז - https://goo.gl/rcw5LS והיום - https://goo.gl/iXEizf.

כמה עקרונות שהצלחתי לחלץ מתוך מה שנאמר
שאלנו: איך הופכים סיפור פעוט ושולי שלי לסיפור עם נצחי. מה שלא מתכלה ולא מתבלה ולא מעלה אבק אלא משהו שמציף איזה משהו מודחק. סיפור שמתגלגל מדור לדור כמו ממתק על הלשון. יוסף אמר: השאלה היא לא איך הופכים סיפור שלנו לסיפור עם אלא איך סיפור עם הופך לסיפור שלנו. כלומר:
- עיקר ההכנות הם להירגע ולהירגע ושוב להירגע [מאיר אריאל שם שם] ולספר סיפור כמו שמספרים לאמא או לסבתא רק לפני אלף איש. ככה מהלב ובלי שזה יהיה מאולץ ומוגזם. לא חושב על תנועות ידיים וקול אלא זה טבעי כי
- יש איזה סצנה בסיפור או מסר או רגע שממש אהוב עלינו וממש חשוב לנו שיעבור וזה מה שאנשים מחפשים לשמוע, זה אמיתי וזה אמין וזה מה שעובר.
- אנחנו לא צריכים להמציא את זה אלא למצוא את זה. אבל איך???? תירגע.

מפגש טרנספוארטי #1 21/11/16 עם צביה מרגליות

סבב היכרות

1. כל אחד נכנס למעגל לפי החשק ואומר ומשלים לפי החשק: "שלום קוראים לי X ורציתי לספר לכם שY נחשו מה Z?" אנשים מנסים כמה ניחושים שהתשובות שלו יהיו: 'לא'. ואז מישהו אומר: 'אז תגלה לנו!' והוא עונה: זה סוד. נעים מאוד.
2. עושים סבב היכרות בנאלית: מי אני מאיפה ומה עושה בחיים ומה עושים ההורים וכו'
3. עומדים על ההבדלים בין שתי צורות ההיכרות ומה כל אחת נותנת לנו.
4. מה זה נותן שהעיקר נשאר בסוד ולא נאמר

סאב-טקסט

עברנו ודיברנו על כמה קטעים שעסקו בסוד ובסאב-טקסט:
1.
אֲפִילוּ הַמִּלָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלּוֹ, מִלָּה יָפָה כְּמוֹ אוֹר,
הַלֵּב שֶׁלִי גַּם נֵחְמַץ קְצָת, בְּאֶפֶס קָצֵהוּ, כִּי חָשַׁבְתִּי-
מִי יוֹדֵעַ מָה הוּא מְאַבֵּד בְּרֶגַע זֶה, וְכַמָּה אֵינְסוֹף
סוּגִים שֶׁל זֹהַר הוּא הִרְגִּישׁ וְרָאָה וְטָעַם וְהֵרִיחַ,
לִפְנֵי שֶׁדָּחַס אֶת כּוּלָם לְתוֹךְ הַתֵיבָה הַקְּטַנָּה "אוֹר",
עִם הַרֵישׁ הַזֹאת בַּקָצֶה כְּמוֹ מֶתֶג כִּיבּוּי.
אַתְּ מְבִינָה, נָכוֹן?

[שתהיי לי הסכין | דוד גרוסמן]

2.
להשאיר | שלמה טנאי

לֹא לוֹמַר אֶת הַכֹּל;
גַּם הָעֵץ אוֹמֵר רַק גֶּזַע וְעָלִים
וּמַשְׁאִיר שֹׁרָשִׁים בַּאֲפֵלָה.

לֹא לַעֲבֹר כָּל הַגְּבוּלוֹת;
גַּם אֱלֹהִים מְסַפֵּר רַק שֶׁמֶשׁ,
יָרֵחַ וְכוֹכָבִים
וּמַשְׁאִיר יְקוּמִים
מֵעֵבֶר לְמַכְאוֹבֵי הַדַעַת.

לֹא לִפְרֹשׂ אֶת הָאָדָם עַד תֹּם.

3.
תפוזים | יוני בלוך

בָּכִית כְּשֶׁדִּבַּרְנוּ, אֲבָל לֹא רָצִית
לוֹמַר לִי עַל מָה וְלָמָּה בָּכִית
אָמַרְתְּ שֶׁבִּגְלַל שֶׁרַע לָךְ אִתִּי
וְרַע לָךְ שֶׁאַתְּ עוֹד אוֹהֶבֶת אוֹתִי

אָז הָלַכְתִּי הַצִּדָּה וְסָחַטְתִּי לָךְ
שְׁלֹשִׁים תַּפּוּזִים שֶׁהָיוּ בַּמִּטְבָּח
אַתְּ חִיַּכְתְּ כְּשֶׁשָׁאַלְתְּ אִם זֶה מִיץ אֲמִתִּי
אוּלַי אֶת בְּכָל זֹאת אוֹהֶבֶת אוֹתִי

4. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא - כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו (שבועות כ"א ע"א) שהוא אוסר להשבע בשם הנכבד לריק... ועל דרך הפשט יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם... ובאמת שגם זה אסור, ונקרא בלשון חכמים מוציא שם שמים לבטלה.

קראנו ודיברנו על סאבטקסט - בספר 'סיפור' של רובקט מקי. [יש בדף הפייסבוק שלנו]: "אם סצנה עוסקת במה שהיא עוסקת - אתה בצרות". "שחקנים אינם מריונטות המבצעות תנועות ומילים. הם אומנים היוצרים מתוך הסאבטקסט ולא מתוך הטקסט עצמו. שחקן מקים דמות לחיים מבפנים - מהמחשבות והרגשות שאינם מבוטאים שלה."

תרגיל כתיבה
לכתוב קטע ספוקן שיש בו אמת גדולה שהולכת להיחשף, או שמתעצמת בהדרגה, או שנושפת בעורף אבל הטקסט עצמו לא מדבר עליה באופן ישיר אלא על משהו אחר בכלל.